הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחסד"פ (סמכויות אכיפה- מעצרים) לנאשמים ברצח אחותם

א.        בקשה להארכת מעצר (חמישית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 מיום 5.1.08 או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 1046/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

ב.        כנגד האחים המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירת רצח. על פי האמור בכתב האישום המתוקן רצחו המשיבים את אחותם (להלן האחות) ביום 5.3.06, על רקע בריחתה מביתה וסירובה להינשא לארוסה המיועד. עובדות העבירה לכאורה מפורטות בכתב האישום המתוקן; מתואר מעשה בריחת האחות מן הבית ביום 4.3.06, חזרתה לאחר כריתת הסכם - גם מצד משיב 2 - המבטיח כי לא יאונה לה כל רע, וביטול האירוסין על-ידי הארוס המיועד ביום 5.3.06. על פי המתואר, באותו יום קשרו המשיבים עם שני אחים נוספים (סלימאן ומוחמד, שכנגדם הוגש כתב אישום נפרד) לרצוח את האחות. בשעות הערב סעדה האחות בבית משיב 2 והוא הרדימה באמצעות סם הרדמה, והזעיק את משיב 1 ואת מוחמד, שהגיעו לביתו וחנקוה. לאחר שסברו כי נהרגה, עטפוה שלושת האחים בשמיכה והסיעוה לפרדס בתא מטען של מכונית. כשהיו בפרדס, ולאחר שעזב משיב 2 את הפרדס, התעוררה האחות והתחננה על נפשה, והמשיב 1 (יחד עם מוחמד) חקרו אותה ואז חנקוה עד למותה. לאחר מכן עטפו את גופתה בשמיכה והשליכו את גופתה לבאר סמוכה.

ג.        ביום 16.7.06 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת קפלן-הגלר) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים (ב"ש 91334/06), בהסכמת בא-כוח המשיבים. לאחר מכן הוארך מעצרם של המשיבים בבית משפט זה לפי סעיף 62 לחוק ארבע פעמים, בהסכמה (החלטה מיום 4.1.07, מפי השופט לוי, בבש"פ 140/07; החלטה מיום 4.4.07, מפי השופטת חיות, בבש"פ 3086/07; החלטה מיום 12.7.07, מפי השופט ג'ובראן, בבש"פ 5795/07; החלטה מיום 30.9.07, מפי השופטת נאור, בבש"פ 8132/07 - בהחלטה זו צוין, כי הסכמת בא כוח המשיבים ניתנה במעמד הדיון).

ד.        (1) מהלך הדיונים בתקופות המעצר הקודמות מתואר בבקשה להארכת המעצר. נאמר, כי במשך זמן מה נדחו מועדי דיון אחדים לבקשת באי כוח המשיבים, בין השאר לצורך ניהול מגעים להסדר טיעון. כמו כן, התעכבו הדיונים בתיק בשל חילופים חוזרים של מותבים, כמפורט לדלקמן.

           (2) ביום 3.9.07 החליט בית המשפט להעביר את התיק לשמיעה בפני מותב אחר מזה שנקבע תחילה, וזאת בעקבות התפטרות ראש המותב הקודם, השופט טימן. ביום 16.9.07 התקיים דיון בפני המותב החדש ונקבעו מועדים להגשת מענה לכתב האישום ותיקי מוצגים, וכן מועדים לשמיעת ראיות. באי כוח ביקשו את פסילת אחד משופטי המותב, השופט שוחט, ואת העברת התיק למותב אחר, מכיוון שהתקיים בתיק דיון בפני השופט שוחט על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביום 15.10.07 הורה בית המשפט (מפי סגנית הנשיא רוטלוי) על העברת התיק למותב אחר. אולם למדינה נתברר כי גם במותב החדש נחשף אחד משופטיו, השופט רוזן, לחומר הראיות בתיק, במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט (מפי סגנית הנשיא רוטלוי) מיום 17.10.07 הוחזר התיק לשמיעה בפני המותב הקודם, ונקבע כי התיק יישמע ככל שניתן בחלק ממועדי ההוכחות שנקבעו לחודש דצמבר. שתי בקשות שהגישו באי כוח המשיבים לביטול החלטה זו נדחו. בהחלטתו מיום 30.10.07, פסל עצמו השופט שוחט משבתו לדון בתיק. בהחלטה מיום 7.11.07 נקבע (מפי סגנית הנשיא רוטלוי) כי הדיון יתקיים בפני המותב המקורי תוך החלפת השופט שוחט. יום לאחר מכן נקבעו מועדים להוכחות.

           (3) מתן מענה מפורט לכתב האישום נקבע ביום 12.12.07 (לאחר שדיון שנקבע למועד מוקדם יותר נדחה, לבקשת באי-כוח המשיבים). במועד זה כפרו המשיבים באישומים, אולם לא ניתן מענה מפורט לכתב האישום, מכיוון שבאי כוח המשיבים טענו כי לא נסתיימו ההליכים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. נקבעו שישה מועדים להוכחות: השניים הראשונים לחודש דצמבר, והיתר לחודשים פברואר-מרץ 2008. שני הדיונים הראשונים התקיימו, לאחר שבקשת באי כוח המשיבים לדחות את הראשון מביניהם נדחתה.

ה.        (1) בבקשה נטען, כי מסוכנות המשיבים לציבור רבה, והיא נגזרת מחומרת העבירה המיוחסת להם. מוזכר, כי ההסכם שלא יאונה כל רע לאחותם, שכרתו המשיבים בתחנת המשטרה, כנטען בבקשה, ולא מילאו תנאיו, מוכיח את מסוכנותם. נטען, כי יש חשש רב לשיבוש מהלכי משפט, מאחר שרוב העדים הם קרובי משפחתם של המשיבים, והמשיבים עצמם צפויים להעיד במשפטם של אחיהם המתנהל בנפרד. עוד נטען, כי החשש להימלטות מאימת הדין רב נוכח העונש הנקוב בצידה של העבירה הנטענת. כן נטען, כי להגנה תרומה ממשית לשיהוי בניהול המשפט, הן בשלב הראשון בהשהיית ניהול המשפט במהלך הניסיון להגיע להסדר טיעון, והן בשלבים המאוחרים, נוכח בקשות הדחיה הרבות שהגישה.

           (2) בדיון הודיעה באת כוח המדינה, כי הוגשה בקשה להוספת דיונים, לאחר ששמיעת הראיות החלה ב-18.12.07. לעת הזאת קבועים שלושה מועדים בפברואר 2008 ושניים במארס. להערכת התביעה, יידרשו לפחות כ-20 ישיבות. עוד הוסיפה עו"ד ברוט, כי המשיבים הודו ברצח, האחד שיחזר אותו והאחר הודה בפני מדובב.

           (3) בא כוח המשיבים תיאר בפרטות את תולדות השתלשלותו של התיק וחילופי ההרכבים, והטעים כי לא היו דחיות של מועדי הוכחות בשל ההגנה. השאלה לשיטתו היא נקודת האיזון, והקושי הוא כי סדרי הדין לא קוימו, ואין לדעתו תקדים שמשפט שאינו של משפחת פשע אלא אירוע נקודתי יתחיל כעבור 21 חודש ויזדקקו בו ל-20 ישיבות. כן ציין כי המשיבים מעלים טענה של הודאות שנגבו שלא כדין. על כן - בניגוד לעמדת התביעה - כבר הופר האיזון, כשהמדובר באנשים בעלי עבר נקי.

           (4) עיינתי בתיק ובתולדותיו. מחד גיסא, היתה תקופה לא מעטה, של כמעט שנה, מיולי 2006 עד יוני 2007, שבהן היה חלק ניכר מן הדחיות בשל מינוי הסניגורים הנוכחיים וטיפולם בחומר החקירה ובניסיון - במו"מ שלא צלח - להגיע להסכמה בתיק. מנגד, בספטמבר-נובמבר 2007, היו הדחיות בשל השינויים הקשורים בהרכבים. ועם זאת, התוצאה בשורתה התחתונה, שהוכחות במשפט על אירוע רצח, על הרקע הידוע בשם הנורא "כבוד המשפחה", קרי, שאינו כרוך בארגוני פשע ובמעשים חובקי תבל, ובו עצורים המשיבים מאז מארס 2006, התחילו רק כתום 20 חודש, ולא יימשכו אלא בתום 23 חודש למעצר.

           (5) הסניגור המלומד הגיש אסיפה של החלטות שיפוטיות שבהן שוחררו לחלופה נאשמים בתיקי רצח או בתיקים חמורים אחרים, בשל התמשכות ההליכים; ראו לעניין פרשיות רצח סקירת השופטת ארבל בבש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (לא פורסם); סקירת השופט לוי בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם); וכן בש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' עילוי (לא פורסם). ואכן, התמשכות ההליכים עשויה להוות גורם משמעותי בהקשר זה, בהחלטות על המשך מעצר, כאן לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

           (6) בשקלול, בהתחשב - בכל הכבוד לטיעונו הראוי להערכה של הסניגור המלומד - בכך שחלק ניכר, קרוב למחצית, מן התקופה חלף בהקשר דחיות הקשורות בהגנה, ובכך שסוף סוף החלו ההוכחות ונקבעו מספר מועדים, איני רואה מקום כרגע להיעתרות לשחרור לחלופה. אין צריך להכביר מלים, כי סיפור המעשה על פי כתב האישום מעיד על מסוכנות יתר, לרבות לדידי בשל הפרתה לכאורה, הבוטה והטראגית, של ההבטחה במשטרה כי לא יאונה למנוחה רע - שעה שלמחרת נרצחה. מורכבותה ה"פנימית" של הפרשה עולה גם מקיום שני משפטים לנאשמים בני משפחה אחת. בנסיבות כאלה גם יש חשש מובנה לשיבוש. במקרי רצח, שמאסר עולם חובה בצדם, יש תדיר גם חשש הימלטות, ופרשת הפרת ההבטחה מעלה סימן שאלה באשר לאמון במשיבים. על כן יש לשקול חלופה רק אם אכן נעה נקודת האיזון באופן מובהק. במקרה דנא הדבר תלוי לדידי בקביעת מועדים נוספים, ובעיתוים ובכמותם של המועדים הללו, ודבר זה יתברר לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי, שחזקה כי יביא בחשבון את פרק הזמן שחלף בשל החילופין בהרכבים.

           (7) אני מאריך את המעצר בשלושים יום מיום 5.12.07. במהלך תקופה זו יוברר אם נענה בית המשפט המחוזי לבקשת התביעה לעניין המועדים (למען נקיון הדעת אציין כי הייתי מחליט כך גם אילולא פניית התביעה ערב הדיון כאן לבית המשפט). על בית משפט זה יהא לשקול כתום תקופה זו באשר להמשך.

           ניתנה היום, כ"ח בטבת תשס"ח (6.1.08).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    יר + מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: